היה זה יום אביבי ובהיר,
כשאיתמר הרועה פרץ את הדיר,
אסף את כל הבבות ובהתרגשות אליהן פנה:
"קיבלנו לאולימפיאדת הכבשים הזמנה!
ועדר הבבות צריך להחליט,
מי היא כאן הכבשה הכי ספורטאית".
אחר כך הוא הוסיף בקול חוגג:
"מי תהיה הבבה שאותנו תייצג?
מי הכי טובה בהתעמלות ובריצה?
איזו בבה תוכל לנצח בשחייה ובקפיצה?
אז אמרה בבה הכתומה, שהיא כידוע
הכבשה החכמה:
"מי שלדעתי היא ספורטאית טובה מאוד,
ותביא לנו הרבה הישגים וכבוד,
והיא גם מאוד מוכשרת ומאוד אחראית,
היא בבה הירוקה, הכבשה הספורטאית ."
בהה… בהה… בדיוק! פעו כל הכבשים
במקהלה,
בבה הירוקה היא בחירה מהה…מעולה."
בבה הירוקה הסמיקה
ואמרה, "תודה" .
ואיתמר הרועה אמר לה, "ועכשיו לעבודה
כדי להגיע להשגים מצוינים,
עלינו להתחיל מיד באימונים.
מחר בארבע בבוקר נתראה,
חכי לי עם בגדי ההתעמלות במרעה."
אוי , זה היה קשה, זה לא בא בקלות,
בבה התאמנה בקפיצות ובהתעמלות,
דילגה מעל שיחים, כולל אפילו שיחי צבר
ולא פעם נתקעו לה קוצים בצוואר.
איתמר בנה מגדל גבוה
מחבילות של קש,
ובבה קפצה ממנו ללא חשש.
נכון, זה היה גבוה, אך אל דרגה,
הבבות מתחו שמיכה למטה, כדי שהיא
לא תיפגע.
כדי להתאמן בריצה מהירה,
לכלב הרועים שלו איתמר קרא,
והם קבעו ביניהם שהכלב על בבה ינבח,
והיא בשיא המהירות ת-ב-ר-ח.
אגב, תחילה היה הכלב רץ
ומשיג את בבה ללא מאמץ.
אבל עוד בטרם חודש עבר,
הרחק מאחוריה הוא כבר נשאר.
ובבה הירוקה אכלה רק עשבים ירוקים
ולא נגעה בפרחים, בשוקולד ובממתקים.
הלכה לישון מוקדם, השתדלה לא להתעצבן
והמשיכה להתאמן, להתאמן, להתאמן.
להדוף כדור ברזל וקרני אילים לזרוק,
לקפוץ מעל גדרות כמה שיותר רחוק.
ולפני השינה, בתור רמת משקולות,
להרים ביד אחת עגל וביד אחת תרנגולות!
ואז כשבבה הפכה שרירית ומוצקה,
וגם איתמר נוכח שהיא זריזה וחזקה,
בא היום הגדול, ובבה הכבשה הגיעה אל
שדה-התעופה לטיסה
ואליה נוספו למשלחת, כליווי צמוד,
שלוש בבות מן העדר לתמיכה ולעידוד.
ובבה אמרה, "זהו, טסים,
אנחנו בדרך אל אולימפיאדת הכבשים".
האולימפיאדה נפתחה בטקס נפלא
והתחרות הראשונה היתה שחיה בבריכה
ובבה ניגשה אליה חרדה ומתוחה.
היה לה בגד-ים מיוחד לכבשים,
שחברותיה תפרו לה מרקפות ונרקיסים.
בעוד כל המתחרות ליריית הפתיחה מחכות,
בבה הירוקה שמה לב שכולן חלקות,
הן גזוזות בלי צמר, עורן חשוף –
ורק היא עם צמר על כל הגוף…
כאשר החלה התחרות,
בבה אל הבריכה זינקה
ו…בלופ בלום בלופ – תוך שניות שקעה.
מה קרה?
כשצמר סופג מים, הוא הופך כבד נורא,
והצמר של בבה שקל מאה קילו לפחות
ובבה בקושי הצליחה לשחות.
כך הגיעה אחרונה, כי שחתה מאוד לאט,
אחרי יתר הכבשים שהיו בלי צמר כמעט.
"לא נורא," בבה הירוקה בליבה חשבה,
המדליות אומנם חשובות,
אך גם ההשתתפות חשובה.
אני לא אתייאש ואני לא אבכה –
ואולי בתחרות ההתעמלות עוד אזכה."
זה די מפחיד לעמוד על מגדל הקפיצה,
אבל בבה כזכור היא כבשה אמיצה.
כשניתן האות, בזינוק אדיר,
היא קפצה ועשתה גלגול באויר,
ואחריו עוד שני גלגולים לפחות –
וצללה למים בארבע רגלים מתוחות.
וכשהכרוז הודיע: "מדלית ארד
לבבה הירוקה!" גופה די רעד.
היא עלתה אל דוכן המנצחים
וכל הקהל נעמד,
שעה שנשיא אגודת הרועים לה מדליה ענד.
האולימפיאדה כמעט הסתיימה,
עוד מעט יורדו הדגלים,
נותרה רק התחרות בריצת מכשולים.
בבה התבלטה: האם להשתתף?
מצד אחד זה יכול להיות כיף
ואם היא תזכה בעוד מדליה זה יהיה נחמד.
אבל מצד שני, יש לה כבר מדליה ביד…
כן או לא? לא או כן?
בבה ממש לא ישנה כל הלילה כולו.
ואחרי התלבטות היא אמרה בלבבה,
"המדליות אומנם חשובות,
אך גם ההשתתפות חשובה".
ריצת המכשולים היא ריצה לא קלה,
צריך תוך ריצה למשוך עגלה.
מעל ערמה של חציר לקפוץ,
לזחול בתוך שלולית של בוץ.
לבעוט למרחק חמש אבנים
ולנגוח בראש קיר לבנים.
מאין היו לה כוחות? לא מובן,
אך היא היתה ראשונה כל הזמן.
קיפצה ודילגה, זחלה ומשכה,
בכל הכוחות בקיר היא נגחה.
במדליה נוספת היא כל כך רצתה –
ואת קו הסיום היא ראשונה חצתה!
הפעם קרא הכרוז בקולו הנלהב,
"בבה זכתה במדלית זהב"!
והנה היא שוב על דוכן המנצחים מתייצבת,
והפעם – הכי גבוהה ונחשבת.
ודגל הבבות שוב התנופף, וכל האיצטידיון
שמע את בבה שרה את ההמנון:
"עוד לא אבדה תקוותינו, תקות הבבות כולן
לרעות בשלום באחו, באחו הירוק ובגן!"
אז אחראית הספורט מן היציע פרצה
ועל בבה הירוקה קפצה,
וכל הצלמים תוך כמה דקות,
שלחו תמונות של השתיים מחובקות.
כאשר שבה בבה הירוקה אל הדיר,
קיבלו אותה כל הבבות בפעיות ובשיר.
הן העלו אותה לבמה שנבנתה במיוחד
ואיתמר הרועה חילל בחליל שיר נחמד:
"ברוכה השבה אלינו, בבה המתוקה,
ברוכה המנצחת, בבה הירוקה."
ובבה כמובן את המדליות חשפה,
וטליה אחת מרוב התרגשות התעלפה,
וגם שאר הבבות שהמתינו בדיר,
לא יכלו את התרגשותן להסתיר.
אז בבה הכתומה, הכבשה החכמה,
אמרה לבבה הירוקה מעל הבמה:
"הבאת לנו השגים שאין כמותם,
אבל נצחונות לא באים ככה סתם-
צריך אימונים וצרים עבודה,
וגם אך קשה, צריך התמדה.
אסור להתייאש גם אם נכשלים,
ואסור לוותר, או לשבור את הכלים".
ובבה הירוקה מאושרת וצוחקת
הודתה ואמרה, "נכון, כמה שאת צודקת.
ואני יכולה להעיד מניסיוני כעת,
שכל דבריך אמת.
כל דבריך אמת!
